טל נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 24.5.52, נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.2.08 מרכב שנסע לאחור ושבו נהג הנתבע (להלן- "הרכב הפוגע"). על פי המתואר בכתב התביעה, בעקבות התאונה נחבל התובע ונפל. בכתב התביעה תבע התובע גם נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים נוספת אשר אירעה ביום 20.2.06 (להלן- "תאונת הדרכים הראשונה"), ואולם ביום 14.10.12 הסתיימה התביעה בגין תאונת הדרכים הראשונה בפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי.

הנתבעת, שהייתה מבטחת הרכב הפוגע במועד התאונה, לא חלקה על קיומו של כיסוי ביטוחי. יחד עם זאת חלקו הנתבעים על חבותם לשאת בנזקים שנגרמו לתובע בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים") וטענו שמדובר בתאונה מבוימת. הצדדים חלוקים ביניהם גם באשר לנזקים שנגרמו לתובע ובאשר לפיצוי הראוי בגינם.

נסיבות התאונה

גרסתו של התובע

נסיבות התאונה תוארו בסיכומיו של התובע כדלקמן: "בעת שהתובע עמד על שפת הכביש מול בית עסקו ... שמר על מקום החנייה... והניח שמשייה במקום... על הכביש וזאת על-מנת לשמור אפשרות של כניסת רכב מסחרי אשר אמור היה להגיע לבית עסקו כדי לפרוק סחורה... הנתבע אשר הגיע למקום ביקש לחנות במקום החנייה הנ"ל, הזיז את השמשייה ממקומה, כאשר התובע הבהיר לו כי לא ניתן לחנות במקום, שכן הוא ממתין לרכב אשר אמור לפרוק סחורה בבית עסקו ואשר לא יוכל לעשות זאת במידה ומקום החנייה לא יהיה פנוי. לאחר חילופי דברים בין התובע לבין הנתבע בנוגע לזכותו של הנתבע לחנות במקום החנייה הנ"ל, לא שעה הנתבע להסבריו של התובע לפיהם הוא נדרש שלא להחנות במקום החנייה כאמור, כאשר הנתבע ירד מרכבו הזיז את השמשייה והכסא אשר היו על הכביש אל המדרכה וכל זאת מתוך מגמה להחנות את רכבו, חרף בקשותיו והסבריו של התובע. התובע אשר הבין כי הנתבע מתכוון להחנות את רכבו חרף בקשותיו והסבריו, החזיר את השמשייה והכסא לכביש והמתין בסמוך להם וכל זאת מתוך מגמה למנוע מהנתבע להחנות את רכבו במקום. הנתבע החל להסיע את רכבו לאחור תוך שהוא מתעלם מהתובע, אשר עמד מאחוריו על הכביש, על-מנת לשמור על מקום החנייה כאמור, כאשר תוך נסיעה לאחור, פגע הנתבע בתובע עם החלק הבולט של הגלגל הרזרבי המותקן בחלקו האחורי של רכבו... כתוצאה מהפגיעה נפל התובע לכביש ונפגע בין היתר בראשו, איבד את הכרתו לפרק זמן קצר ופונה ממקום התאונה לבית החולים באמצעות מד"א."

בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי "..בעת שעמדתי כהולך רגל על שפת הכביש ברח' היוצרים באור יהודה, לפתע ביצע רכב... הנהוג ע"י הנתבע 2, נסיעה לאחור פגע בי באזור החזה וחבט אותי לקרקע." (סעיף 36). התובע הוסיף ש"מפאת אימפקט של פגיעת הרכב באזור החזה, נחבטתי לקרקע ואיבדתי את הכרתי למשך מספר דקות. לפיכך הזעיקו עוברי אורח, אמבולנס של מד"א, אשר פינה אותי ממקום התאונה לחדר המיון של בית החולים תל השומר." (סעיפים 38-39).

בהשלמת חקירה ראשית הוסיף התובע: "ביקשתי ממנו בצורה מנומסת שאני עומד לפרוק סחורה והוא דחה והוא אמר שזה לא מקום שלי. באתי אליו שוב וביקשתי ואמרתי שזה עניין של 10 דקות. הוא אמר שהוא עו"ד ואני לא אומר לו מה לעשות, שהוא ילמד אותי." (עמ' 14 שורות 1-3). עוד הוסיף כי "יש לי ההסכם ביחד עם בעל המקום שהרחבה עד לכביש מיועדת לי. העלתי זאת בפניו, שאני צריך כניסה ולפרוק, הוא לא רצה לשמוע בשום פנים ואופן." (פרוטוקול הדיון מיום 14.10.12 עמ' 14 שורות 7-8).

אשר לטענת הנתבע שלפיה הוא ביים את הפגיעה, השיב התובע "זה שטויות, אני בחיים לא עושה... זה כאילו התאבדות, לעמוד מאחורי רכב שהוא נוסע זה התאבדות... הוא נתן לי מכה והפיל אותי. אמנם לא מכה חזקה אך מכה שלא יכולתי לעמוד על הרגליים." (עמ' 14 שורות 11-13). התובע השיב "השתטחתי על הכביש בעקבות המכה..." (עמ' 14 שורה 19). עוד השיב שהרכב הפוגע פגע בו "עם החלק העליון של הגלגל הרזרבי..." (עמ' 14 שורה 15).

במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע כי בפעם הראשונה הוא ראה את הנתבע כאשר עמד על המדרכה בין החנייה לחנות ושם את השמשייה במקום החנייה (עמ' 15 שורות 9-12). ואז "הוא העמיד את הרכב במקביל לרכב אחר, והיה במגמה לחזור אחורה, ניגשתי אליו וביקשתי יפה שזאת חנייה שצריכה להגיע משאית ולא יהיה לה מקום. הוא טען שלא יהיה לו מקום" (עמ' 15 שורות 14-16).

התובע השיב בחיוב לשאלה אם ראה את הנתבע פעמיים - פעם ראשונה הנתבע לא שמע את דבריו, הוא הזיז את השמשייה ואת הכיסאות ופנה אל הנתבע בשנית (עמ' 16 שורות 1-3). לשאלה האם התיישב על הכיסא ליד השמשייה לאחר שפנה אל הנתבע השיב התובע "בשלב לפני שהלכתי אליו ראיתי שהוא כבר עצבני, שהוא רוצה להרביץ לי, הוא אמר לי שהוא עו"ד והוא מכיר את החוקים, ושאני לא אומר לו איפה לחנות. ראיתי שהוא לוקח את העניינים ברצינות, אמרתי שאשב וראה מה קורה, רבע שעה לפני כן הזמנתי את המשטרה ועמדתי להסתכל לראות אם המשטרה מגיעה, ואז הוא נסע ברברס ופגע בי במכה" (עמ' 16 שורות 6-9). התובע העיד שבמקום מוצב שלט שאין במקום חנייה, אשר הוצב על ידי העירייה (עמ' 16 שורה 14).

התובע נשאל האם היו עדים לאירוע והשיב שהוא לא ראה עדים אך הוא לא שלל את האפשרות שהיו עדים לתאונה. עוד השיב שהוא אינו זוכר שפנה אליו מישהו שראה את האירוע. על פי עדותו, העובד שלו ששהה באותה עת בחנות, אמר לו שהוא ראה שמגיע למקום אמבולנס (עמ' 17 שורות 29-30; עמ' 18 שורות 1-3). לשאלה מיהו נסים השיב התובע שמדובר בשכן מלמעלה שיתכן שראה את האירוע (עמ' 18 שורה 7). לשאלה מדוע הוא לא זימן את נסים להעיד השיב שהוא אינו עונה לטלפון (עמ' 18 שורה 17).

התובע העיד על כך שבתו ראתה חלק מהאירוע בלבד (עמ' 18 שורות 22-27), וכשנשאל האם לא דיבר עם הבת שלו בעת שהאירוע אירע השיב בשלילה וציין שהיא הגיעה למקום לאחר האירוע (עמ' 19 שורה 2). התובע עומת עם הודעתו במשטרה שם נכתב שהוא דיבר עם בתו לפני שנפגע והשיב שמה שכתוב בהודעה נכון (עמ' 19 שורה 18). כשנשאל מדוע בהודעה שמסר במשטרה לא כתב שהייתה שמשייה אלא ציין את קיומם של 2 כסאות השיב התובע שהוא התבקש לתמצת את גרסתו ועל כן פירט את עיקרי הדברים. (עמ' 20 שורות 1-2).

לשאלה האם בשלב מסוים יצא ממקומו הרכב שחנה לפני מקום החנייה של התובע השיב התובע בחיוב, וביאר שהוא ביקש לשמור גם את מקום החנייה הנוסף כיון שציפה לרכב גדול שיגיע לפרוק סחורה במקום. (עמ' 20 שורות 21-22).

עדותה של רוית טל – מטעם התובע

תצהיר מטעם רוית טל, בתו התובע, הוגש רק לאחר שהסתיימה עדותו של התובע, באישור בית המשפט. על פי האמור בתצהיר עדות ראשית "...הגעתי לבקר את אבי בבית עסקו... כאשר הגעתי בסמוך לבית עסקו של אבי ראיתי כי אבי עומד מחוץ לבית העסק בסמוך לשפת המדרכה במקום החנייה של העסק וממתין במקום כאשר במקום הייתה מונחת שמשייה. כאשר התקרבתי לאבי הוא הסביר לי בהתרגשות רבה כי נהג הג'יפ – הנתבע מס' 1 עומד על זכותו לחנות עם הג'יפ בחנייה של בית העסק על אף שהוסבר לו כי בתוך פרק זמן קצר צריך להגיע רכב לחנייה ולפרוק סחורה במקום עבור בית העסק. בעוד אני עומדת על המדרכה ומשוחחת עם אבי לפתע, הבחנתי כי הג'יפ נוסע ברוורס, פוגע באבי והודף אותו לכביש. מטבע הדברים נכנסתי ללחץ כאשר ראיתי את אבי שוכב על הכביש וצווחתי על נהג הג'יפ שכן חששתי כי הוא ידרוס את אבי." (סעיפים 3-5).

העדה הוסיפה ותיארה את שאירע לאחר מכן "זכור לי כי מייד לאחר הפגיעה, חשתי אל אבי כדי לבדוק מה מצבו ולאחר שאחד מהעוברים ושבים החל לטפל באבי והוזמן אמבולנס, ניגשתי אל הנתבע מס' 1 אשר ישב בג'יפ כאשר חלונותיו סגורים וצעקתי לו כי הוא פגע באבי. גם בעת שצעקתי על הנתבע מס' 1 לאחר שפגע באבי, הוא עדיין לא יצא מהג'יפ והתנהג באדישות מוחלטת וחוסר אכפתיות... הנתבע מס' 1 יצא מהג'יפ לאחר דקות ארוכות, לא התעניין כלל בשלומו של אבי, חצה ברגל את הכביש אל עבר הבניין שממול בית העסק של אבי כאשר הוא שוחח בטלפון הנייד עד בואם של השוטרים למקום." (סעיפים 8,10).

בחקירה הנגדית נשאלה כמה זמן חלף מרגע הגעתה למקום ועד לפגיעה והשיבה "אני הגעתי ראיתי את אבא שלי ממול, הוא דיבר איתי ואמר לי שאני... הוא אמר לי שיש כאן ג'יפ שמתעקש לחנות בחנייה שלנו שאמור להגיע בדקות הקרובות ספק עם הסחורה שאמור לפרוק אותה." (פרוטוקול הדיון מיום 2.10.13 עמ' 4 שורות 4-6 ). העדה השיבה שהיא אינה זוכרת אם הספק הגיע, וכי עברו 5 דקות מהרגע שהגיעה עד לפגיעה באביה (עמ' 4 שורות 8, 11). לשאלה אם כל אותן 5 דקות עמדה לצד אביה השיבה "...אני לא עמדתי ליד אבא שלי. עמדתי במרחק של בערך 10 מ', זה היה מעבר לכביש." (עמ' 4 שורה 13). העדה הסבירה שוב "אני הייתי מול החנות. כאן החנות 10 מ', 12 מ', אני עומדת ממול. אבי עמד סמוך למדרכה במרחק של 4 מ' מהחנות, סמוך למדרכה על החנייה שלנו. משם עמדתי במרחק של 15 מ' מהחנות מעבר לכביש." (עמ' 4 שורות 16-18).

לשאלה מה עשתה שם השיבה "עמדתי שם, באתי כדי לבקר את אבי. הגעתי מהצד השני יש אפשרות להגיע משני הצדדים. הגעתי מהצד הזה, ואז ראיתי את אבא שלי, התקרבתי לאבא שלי ואז אבא שלי אמר לי שיש כאן נהג עם הג'יפ שמתעקש לחנות במקום החנייה שלנו. בעודי מדברת עם אבי פתאום אני רואה את אבא שלי, ואז הג'יפ שהיה לידו, אבי עמד מאחורי הג'יפ. בעודי מדברת איתו והוא מספר לי על הסיטואציה, אני רואה את הג'יפ נוסע לאחור ברברס ומפיל את אבא שלי על הכביש." (עמ' 4 שורות 22-26). לשאלה האם הייתה לבד השיבה "הייתי לבד. עוד לפני שהלכתי לאבא שלי אני רואה את הבחור לוקח רברס, ואני צועקת לו "הי,הי", אחר כך ראיתי את אבי על הרצפה, פחדתי שידרוס אותו לגמרי." (עמ' 5 שורות 15-16).